<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תפילה וק"ש</h1>
<h2>דף כח:</h2>
[ברכות י"ג ע"ב] שמע ישראל ה"א ה' אחד, עד כאן כוונת הלב דברי ר' מאיר ואמר רבא הלכה כר"מ פסוק ראשון צריך כוונה ותו לא. וכוונה דקאמר רבא פרושו שיכוון לקבל עליו עול מלכות שמים בלבו כדכתיב על לבבך, וליכא לפרושי יכוון לצאת ידי מצוה, דרבא ס"ל בר"ה מצות אין צריכות כונה ומוקי לא יצא בקורא להגיה. והא דאמרינן הא בפרק ראשון הא בפרק שני דבפרק ראשון אין לו לעסוק במלאכתו ולא לרמוז בעיניו, לאו משום דפרק ראשון כולו צריך כוונה, כבר פרישו להו רבנן האי דאין לו לעסוק במלאכתו בפרק ראשון לאו משום דכולו בעי כוונה, אלא כי היכי דלא לשווי' לה עראי. ואי קשי' אי משום דבעינן שיקרא בקבע ולא דרך עראי מ"ש בפרשה ראשונה שאסרו לעסוק במלאכתו ובפרשה שני' ושלישית התירו לפועלים לעסוק במלאכתן, בפרשה ראשונה נמי לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון שאני פרשה ראשונה דכתיב בי' ודברת בם והוא צווי שיעסק בה בקבע ולא דרך עראי, אבל בפרשה שני' כתיב ולמדתם את בניכם לדבר בם ומצווה שילמדו הבנים לדבר בדברי תורה וכ"כ רבנו חננאל דלכ"ע אסור במלאכה בפ' שמע.
<h2>דף לד:</h2>
וכשהוא חוזר, חוזר למקום שפסק, אע"ג דשהה כדי לגמור את כולה, אין צריך לחזור לראש, כיון דגברא חזי והמקום גרם להפסיק והכי אסיקנא בין בק"ש בין בתפלה, ויש אומרין דבתפלה צריך לחזור אם שהה כדי לגמור כולה אף אם הי' יכול להתפלל בעת שהפסיק דהכי משמע מדקאמר התם דאינו חוזר לראש בין בהלל בין בתקיעות בין במגלה משמע בתפלה לחוד אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש.
